ביום של אבל,
יום של שכול,
בהיכל אחד גדול,
שם למעלה בשמיים,
נפגשים חבר או שניים.
חברים לדרך, למשעול,
שביל של סוד ומעשים עלומים,
ומתי מעט להם שותפים.
כי אתם הנושאים בעול,
בלי כותרת והילה.
ורק ברגע של כשלון, או כאשר פגע הכדור,
יצאתם מחושך לאור.
רק אז ידע העם, מיהם האלמונים,
שעושים לילות כימים על בטחונו לשמור.
כי אתם רעי, אחי לדרך, שותפי לסוד
כי אתם לנצח תשארו,
מסורים ונאמנים לדרך,
שלאורה נמשיך אנחנו,
שנשארנו מאחור.
מצדיע לכם אחי – אנשי המגן אשר לא יראה.
משה פלדמן
לפוסט זה פורסמו
אין תגובות הוסף תגובה
